מי מחליט היום את שאנו עתידים לזכור מחר? תשובה אפשרית אחת לשאלה היא: אונסק"ו עם תוכניתה 'זיכרון עולם'. ב-1992 ארגון אונסק"ו החל להזין רשומות ומסמכים בולטים שנבחרו בקפידה לתוך 'רשימה כלל עולמית'. בהדרגה, רשת דיגיטאלית גלובלית הכוללת כיום 427 מסמכים מכל רחבי העולם נוצרה כצורה מודרנית של 'זיכרון עולמי'. יחד עם הכבוד הנלווה לקליטת המסמכים לרשימת האוספים, מתחייב המוסד שבו נשמר החומר שנבחר להבטיח הן את שימורו הסביר לטווח הארוך והן את הנגשתו בצורה דיגיטאלית לציבור ברחבי העולם.
שימור
'רשימת האוספים הכתובים בתוכנית 'זיכרון עולם
מאז הקמתה ב-1999, ועדת המינויים הגרמנית לאונסק"ו דאגה להכליל 24 מסמכים בתוכנית 'זיכרון עולם'. בחודש יוני 2016 הציעה הוועדה לכלול בתוכנית גם את רשומות משפט אושוויץ הראשון שהתקיים בפרנקפורט. ב-30 באוקטובר 2017 הכירה אונסק"ו ברשומות אלה כחלק מהמורשת התיעודית של האנושות.
תיקי התביעה הציבורית בבית המשפט המחוזי בפרנקפורט על המיין כוללים 456 כרכים עם למעלה מ-50,000 עמודים בודדים ו-103 סרטי הקלטות הכוללים 424 שעות הקלטה מתוך ההליך העיקרי.
המשמעות הבולטת של תיקי ההליך שניהלה התביעה הציבורית של פרנקפורט טמונה מחד גיסא בעצם העמדתם לדין של הפושעים שהיו אחראים לשואה. מאידך גיסא, הן לתיקים והן לסרטי ההקלטות חשיבות רבה לאופן שבו החברה ברפובליקה הפדראלית של גרמניה התמודדה בזמנו ועדיין מתמודדת כיום עם רצח העם שביצעו הנאצים. מעבר להיבטים הקשורים למשמעותו של החוק הפלילי ולתרבות ההנצחה והזיכרון הלאומית, הקלטותיהם של 319 העדים ובכללם 181 ניצולי אושוויץ מספקות עדות יחידה במינה ורבת עוצמה על אחד הפשעים המרכזיים של המאה העשרים. המשמעות הגלובלית מבחינת מדיניות ההנצחה והזיכרון היא המסר האוניברסאלי הקשור בסופו של דבר להכללתו של חומר זה בתוכנית 'זיכרון עולם': כוונתה של ההתמודדות עם זיכרון הדיקטטורות ופשעיהן לחזק את זכויות האדם בחברות שלוות וסובלניות.