מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ

השם 'אושוויץ' מסמל רצח מתועש של מיליוני בני אדם, בפרט של יהודים אירופאים אך גם של קבוצות אחרות של קורבנות כגון הצוענים, שבוצע בהוראת המשטר הנאצי.

אתר רציחות זה הוקם באפריל 1940, כשה'רייכספיהרר' הימלר הורה על הקמת מחנה ריכוז ליד העיירה אוֹשְׁוִויֵינְצִ'ים שבדרום פולין. שם עדיין שרד קסרקטין פולני נטוש עם 22 מבנים מתקופת האימפריה האוסטרו-הונגרית, שהתאים להרחבת מערכת מחנות הריכוז של הרייך הגרמני בשטח שנכבש לפני כן מפולין. במחנה שנודע כ'אושוויץ I' (מחנה הבסיס) כבר הוקם קרמטוריום כדי להיפטר מהגוויות הרבות של אסירים שנרצחו. ב-1941 החל האס אס להרחיב את מחנה הריכוז אושוויץ למכלול נרחב. במרחק של כשישה קילומטרים מזרחה ממחנה הבסיס הקים האס אס יחד עם התאגיד הכימי אִי גֶה פַארבֶּן את מחנה העבודה מונוביץ, שנודע מאוחר יותר גם בשם 'אושוויץ III'. אלפי אסירים ביצעו שם בתנאי מחיה קשים מנשוא עבודות כפייה עבור תעשיית הכימיקלים הגרמנית. זו למעשה הייתה 'השמדה באמצעות עבודה'. בספטמבר 1941 הורה הימלר על הרחבת המתחם על ידי הקמת מחנה 'אושוויץ II' (בירקנאו), כשלושה קילומטרים ממערב לאושוויץ. בתחילה המקום היה אמור לשמש מחנה עבודה לכדי 100,000 שבויי מלחמה סובייטים, אך החל ב-1942 'אושוויץ II' החל לשמש להשמדה שיטתית של יהודים.

בסוף אוגוסט 1941, החל האס אס לנהל במחנה הבסיס 'אושוויץ I' את 'ניסויי ההמתות בגז' באמצעות חומר ההדברה ציקלון B. בעקבות זאת, המתת בני אדם באמצעות ציקלון B נחשבה כשיטה יעילה לרצח המוני, ששוכללה על ידי האס אס בעזרת בנייה של תאי גזים נוספים ושל משרפות. בין 1942 ועד להפסקת ההמתות בגז בנובמבר 1944, מחנה ההשמדה 'אושוויץ II' – בירקנאו שימש לרציחתם הייחודית, ההמונית והתעשייתית של למעלה מ-900,000 איש, רובם ממוצא יהודי, שנרצחו בתאי הגזים מיד לאחר הגעתם למחנה.

נוכח התקדמות הצבא האדום, החל האס אס לחסל את הראיות לפשע המפלצתי. ב-17 בינואר 1945 עדיין נאלצו כ-58 אלף איש לצאת מערבה ב'צעדות המוות' במהלך 'פינויו' של המחנה. כעבור עשרה ימים, ב-27 בינואר 1945, שחרר הצבא הסובייטי את אושוויץ על 7,000 השבויים שעדיין נותרו בו. הערכות מציאותיות לגבי מספר הקורבנות שנרצחו עד לאותו זמן במחנה אושוויץ מגיעות לכדי 1.1 מיליון בני אדם.