התובע הכללי פריץ באואר

המעבר של פריץ באואר מתפקידו כתובע כללי בבית המשפט המחוזי של בראונשווייג לתפקיד התובע הכללי של מדינת המחוז הֶסֶן סימן את תחילתו של שלב חדש בהעמדתם לדין של פושעים נאצים ברפובליקה הפדראלית של גרמניה.

עם מינויו ב-1956 הצליח גיאורג אוגוסט צין, ראש ממשלת הֶסֶן, להביא לפרנקפורט את אחד התובעים המוכשרים ביותר של הרפובליקה הפדראלית דאז. באואר, שנולד בשטוטגרט ב-1903, למד משפטים וכלכלה באוניברסיטאות של מינכן וטיבינגן. ב-1927 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת היידלברג והחל את דרכו המקצועית כשופט. ב-1930 מונה לתפקידו בבית המשפט המקומי בשטוטגרט ובכך היה לשופט הצעיר ביותר בערכאה זו ברייך הגרמני בתקופת הרפובליקה של ויימאר. פריץ באואר גם היה פעיל מבחינה פוליטית. הוא היה חבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, שימש כיו"ר הסניף המקומי של איגוד הדמוקרטים הפעילים 'שחור-אדום-זהב' בשטוטגרט והיה ממייסדיו של איגוד השופטים הרפובליקני. לאחר תפיסת השלטון בידי הנאצים, פוטר ממשרתו באפריל 1933, נעצר והוחזק כמה חודשים במחנה הריכוז הויברג. ב-1936 היגר באואר לדנמרק וב-1943 הצליח להימלט ברגע האחרון מגירוש, בעקבות מעברו לשוודיה השכנה.

אף שטרם התגבר על אירועי התקופה, הפכה העמדתם לדין פלילי של פושעים נאצים לסוגיה המרכזית בחייו של פריץ באואר. כבר בגלותו בשוודיה, באואר התייחס לשאלת אופן הענשת מעשיהם הפליליים של הנאצים לפי כללי שלטון החוק ואת רעיונות חזונו פרסם ב-1944 בספרו 'העמדתם לדין של פושעי מלחמה'. מתוך כוונה לסייע בבניית מערכת משפט דמוקרטית ברפובליקה הפדראלית הצעירה, חזר פריץ באואר לגרמניה ב-1949. בבראונשווייג מונה תחילה למנהל בית המשפט המחוזי ורק בהמשך מונה לתובע כללי. כתובע במשפטו של אוטו ארנסט רֶמֶר, מי שהיה מעורב באופן מכריע בדיכוי 'קשר ה-20 ביולי 1944' ושאף המשיך לבזות בפומבי את לוחמי ההתנגדות כ'בוגדים' אחרי 1945, פריץ באואר סימן ב-1952 בצורה ברורה את עקרונותיו המשפטיים. בין היתר הבהיר את העיקרון שלפיו גרמניה הנאצית לא הייתה מדינת חוק אלא 'מדינה פושעת עם משטר בלתי חוקי'.

עם המעבר מבראונשווייג לפרנקפורט, פריץ באואר חלש על משאבי האנוש שנדרשו לו להנעת חקירות פליליות בקנה מידה נרחב ביחס לפשעי המשטר הנאצי. במקביל, האיץ את החיפוש אחר פושעים נאצים שברחו או שנעלמו, כגון אדולף אייכמן, מי שהיה אחראי לגירושם של מיליוני יהודים למחנות ההשמדה, יוזף מנגלה, רופא המחנה הידוע לשמצה של אושוויץ, ומרטין בורמן, 'מזכירו של היטלר'. ב-1959 באואר גרם להעברת משפט אושוויץ הראשון לפרנקפורט ובכך הניע תהליך שהשפיע הן מבחינה משפטית והן מבחינה חברתית עד לימינו אנו. בתפקידו כתובע הכללי של הֶסֶן, פריץ באואר הציג לחברה המערב-גרמנית לא רק את פשעיהם הנוראים של הנאצים במסגרת רצח העם של יהודי אירופה. הוא גם יזם חקירות והליכים פליליים נגד מבצעי תוכנית 'המתות החסד' הנאצית ועורכי דין נאצים, אך בתחום זה נכונה לו רק הצלחה חלקית.

הליכים אלה התמסמסו לכל המאוחר עם מותו הפתאומי של פריץ באואר בלילה שבין ה-30 ביוני ל-1 ביולי 1968. בתפקידו כתובע של פושעים נאצים בסביבה שבה נתקל לעתים קרובות בדחייה ובעוינות, נכונה לו רק הצלחה מוגבלת. אך בטווח הארוך, חשיבות מורשתו של באואר טמונה בעיקר בעובדה שהשיק בקרב החברה הגרמנית תהליך הערכה מחודש לגבי רצח העם הייחודי שבוצע ואת ההכרה בסבלותיהם של הקורבנות, וזו הסיבה שבעטייה הוא זוכה להערצה כה רבה.