אוסף הרשומות והמסמכים לעניין משפט אושוויץ הראשון בפרנקפורט

הרשומות והמסמכים של משפט אושוויץ הראשון בפרנקפורט נכללים ב-456 כרכי תיקיות ו-103 סרטי הקלטות. מתוך 456 הכרכים המסקרים את המשפט, 133 מהווים את 'התיקייה הראשית' המתעדת את החקירות, את הדיונים שנערכו לקראת המשפט, את כתבי האישום, את מהלך פעולתו של בית הדין וכן את פסקי וגזרי הדין.

'תיקייה ראשית' זו נפתחת בחקירות שהחלו ב-1958 מטעם משרד התובע הכללי של שטוטגרט ו'המשרד המרכזי לחקירת פשעי הנאצים' בלודוויגסבורג, שזה אך הוקם. לאחר שבית המשפט הפדראלי העליון הסמיך את בית המשפט המחוזי בפרנקפורט לנהל את משפט אושוויץ בעקבות יוזמתו הנמרצת של פריץ באואר, הרחיבו התובעים הציבוריים בפרנקפורט את חקירותיהם בקיץ 1959. הם ראיינו עדים רבים ואספו חומרים כתובים בהיקף נרחב. בפעם הראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה הפדראלית של גרמניה חצו תובעים ציבוריים גרמנים ב-1960 את 'מסך הברזל' כדי לבחון את אתר ההשמדה אושוויץ באופן בלתי אמצעי.

לאחר שנתיים של חקירות אינטנסיביות, פתח השופט החוקר היינץ דוקס באוגוסט 1961 את ההליכים הקדם-משפטיים על סמך 52 כרכים של תיקים עיקריים, שכללו רשומות של כ-600 חקירות. 'תיקייה ראשית' זו צמחה ותפחה בעקבות ראיות, רשומות ומסמכים שנוספו לאחר חקירתם של עדים וחשודים נוספים וביקור נוסף שערך השופט היינץ דוקס בזירת הפשע. באפריל 1963 הסתיימו החקירות, עת שבית המשפט בפרנקפורט הכין את כתב האישום שכלל 700 עמודים בשלושה כרכים. כתב אישום זה הופנה נגד ריכרד באר, מי שהיה מפקדו האחרון של מחנה 'אושוויץ I' וקצין האס אס הגבוה ביותר מבין הנאשמים, נגד 22 חברים נוספים באס אס ונגד אמיל בדנארק, ששימש שם כ'קאפו'. באר מת ב-17 ביוני 1963, בעת שהייתו במעצר במסגרת קדם המשפט. בעקבות מותו, התביעה הכללית ניהלה את ההליך באופן רשמי נגד 22 נאשמים תחת הכותרת 'הליכים פליליים נגד מוּלקַה ואחרים'. רוברט מוּלקַה שימש כשלישו של מפקד מחנה אושוויץ רודולף הס מיולי 1942 עד מארס 1943 והיה כעת איש האס אס בעל הדרגה הגבוהה ביותר מבין הנאשמים.

'התיקייה הראשית' כוללת גם את 20 כרכי הפרוטוקולים המרשימים ביותר של ההליך המרכזי. מדובר בכרכים הכוללים את ביקורו של בית המשפט במחנה הריכוז אושוויץ ב-14 בדצמבר 1964 ובכללם 37 תצלומים של 'נקודת המבט האישית'. ההליך העיקרי של המשפט הסתיים בפסקי ובגזרי הדין, המופיעים בשלושה כרכים כתובים והמשתרעים על גבי 1,275 עמודים. תיקיו המקיפים של כל ההליך הפלילי כוללים כ-29 כרכים ובין היתר את חוברות ההוצאה לפועל ובקשות החנינה המספקות מידע על האופן שבו הושתו גזרי הדין על הנאשמים. בנוסף ישנם בחומר תיקים משלימים, חוברות מיוחדות ושבעה כרכים של גזרי עיתונים. הפרקליטות הציבורית בפרנקפורט מסרה ב-2001 את תיק מסמכי המשפט ב-456 כרכים נפרדים של מסמכים לגנזך המדינה הראשי של הֶסֶן. שם נקלט החומר שאליו ניתן לגשת למטרות מחקר באמצעות מערכת המידע הארכיוני 'Arcinsys' בקישור HHStAW > 461 > 37638/1-456. כאן ניתן להוריד המידע כקובץ PDF בתבנית הקלאסית של ספר ממצאים.

כבר ב-2015 צולם תיק רשומות ומסמכי המשפט במלואו כחלק מהצעדים שננקטו להגנת נכסי תרבות. צילומים אלה עברו הליך דיגיטציה שהפיק כ-52,000 קבצים שכבר משולבים במערכת המידע הארכיוני. במקביל, הרשומות המקוריות נגישות לציבור – כנדרש בתנאי תוכנית 'זיכרון עולם' של אונסק"ו.

הקלטות השמע ממהלך הדיונים נועדו תחילה רק לצורך 'תמיכה בזיכרון בית המשפט'. שכן, דברי העדים לא נרשמו מילה במילה במהלך הדיונים ורק תוכנם העיקרי תועד. אך חשיבות הקלטות אלה כ'תמיכה בזיכרון' נובעת גם נוכח העובדה שאיסוף הראיות והפסיקות במשפט אושוויץ כמו גם במקרים אחרים שבהם נדונו פשעי אלימות נאציים, התבססו על הצהרות של עדים. במהלך 134 ימי דיונים שמע בית המשפט את עדותם של 360 איש, כאשר 357 מתוכם הביעו את הסכמתם לרישום הצהרותיהם. היו אלה בעיקר 221 קורבנות וניצולי מחנה הריכוז אושוויץ, אך גם ניצולים ממחנות אחרים. כמו כן העידו במשפט 85 אנשי אס אס לשעבר. נוסף על דברי העדים, נכללו בהקלטות נושאים כגון עמדתם של המומחים בתחילת ההליך המרכזי וכן טיעוני הסיכום של התביעה, נציג התובעים החיצוניים והסנגורים שהוקלטו בין ימי הדיונים ה-155 וה-180. הוקלטו גם דבריהם האחרונים של הנאשמים ולבסוף גם הכרזתם של פסקי וגזרי הדין מפיו של ראש הרכב השופטים הנס הופמאייר ביומיים האחרונים של המשפט, בימי הדיונים ה-182 וה-183.

הקלטות שמע אלה משמשות מחד גיסא מקור ייחודי בשל המידע היקר האצור בהן: דברי מי שהיו קורבנותיה של מדיניות רדיפת היהודים הנאצית, שהעידו בצורה נחרצת ומפורטת אודות מנגנון רצח ההמונים שפעל במחנה הריכוז וההשמדה הנאצי הגדול מכולם. מאידך גיסא, להקלטות שמע אלה חשיבות מרובה בשל האותנטיות שלהן. לתיעוד המוקלט של דברי העדים השפעה פסיכולוגית ורגשית עצומה. לצד המידע האצור במילים המדוברות, הקלטות של רבים מבין העדים משקפות בצורה חווייתית ובלתי אמצעית את הזוועות הבלתי נתפסות שהתחוללו באושוויץ. כאבם וסבלם של רבים מהעדים הופכים למוחשיים בקלטות השמע ולעומתם מהדהד לא פעם קור הרוח של הפושעים הנאצים כלפי קורבנותיהם, במסגרת מה שמכונה 'מילותיהם האחרונות' של הנאשמים. תודות למסירותו הנחרצת של הרמן לנגביין, אסיר אושוויץ לשעבר, מי ששימש כיוזם-שותף של משפט אושוויץ ושהעיד בשלוש הזדמנויות בפני בית המשפט, הקלטות אלה לא נמחקו אלא שרדו ונשמרו. לנגביין היה מודע למשמעותו של משפט אושוויץ בפרנקפורט והכיר עד מהרה בערכן התיעודי הגבוה של הקלטות שמע אלה מעבר למשפט עצמו. הוא פנה שוב ושוב למשרד המשפטים של הֶסֶן וביקש לשמר את סרטי ההקלטות לדורות הבאים. בסופו של דבר הוציא בספטמבר 1965 שר המשפטים של הֶסֶן, לאוריץ לאוריצן, צו שעל פיו סרטי ההקלטות לא יימחקו בשל ערכן ההיסטורי המשמעותי אלא יאוחסנו במשרד התובע הכללי "לצורך העברתן לארכיון בשלב מאוחר יותר". אך רק במאי 1989 הועברו מסמכי שמע אלה לגנזך המרכזי של הֶסֶן בוויסבאדן, המקום המוסמך לשמר עדויות כגון כאלה. אמנם, כמה הקלטות של דברי עדים אבדו במהלך השנים, אך 103 סרטי שמע הכוללים 424 שעות הקלטה כבר גובו בארכיון. כדי להגן על תוכנן של הקלטות אלה למען הדורות הבאים וכדי שיהיו שמישות, ערך ארכיון הרדיו הגרמני בפרנקפורט דיגיטציה של חומרי השמע, שכבר נמצאו במצב פגום. סרטי הקלטות אלה אוחסנו באופן מקצועי לאחר החזרתם לגנזך המרכזי בוויסבאדן, למרות שכבר לא ניתן יהא להשתמש בהם בשל גילם המתקדם ומצב שימורם. השימוש הדיגיטאלי בהם יתאפשר הן באמצעות הארכיון הדיגיטאלי של הֶסֶן המצוי בגנזך המרכזי בוויסבאדן והן כהזרמת מדיה ('סטרימינג') דרך אתר הבית של מכון פריץ באואר.